הטרדה מינית לעובדים

הטרדות מיניות במקום העבודה אינן מתרחשות בחלל ריק. במקרים רבים, הן מתפתחות בסביבה שבה הגבולות אינם ברורים דיים, הכללים אינם מוכרים לעומק, והעובדים, כמו גם

תפקידו של הממונה על הטרדות מיניות בעבודה נחשב לאחד מהתפקידים הרגישים ביותר בארגון. הוא נועד להבטיח שהעובדים יקבלו מענה הוגן, מקצועי ודיסקרטי בכל מקרה של

הגבולות בין העבודה לחיים האישיים הולכים ומיטשטשים, בעיקר בעידן שבו קבוצות וואטסאפ, פייסבוק פנימי ודומיהם הפכו לחלק בלתי נפרד מתקשורת העבודה. אך יחד עם היתרונות,

הגשת תלונה על הטרדה מינית במקום העבודה היא אחת ההחלטות האמיצות והקשות ביותר שעובד או עובדת יכולים לקבל. מעבר למעמסה הרגשית ולחשש מפני תגובות הסביבה,

הגשת תלונה על הטרדה מינית במקום העבודה היא צעד אמיץ וחשוב, שנועד להגן על כבודו וביטחונו של העובד או העובדת. עם זאת, לא פעם קורה

החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות שנקבעו על חובות המעסיקים, למעשה מגדיר את חובות המעסיק בכל מה שקשור בגין תלונה להטרדה מינית במקום העבודה. בראש ובראשונה,

בחוק הטרדה מינית, החוק מבחין בין 2 סוגים שונים של תביעות: תביעה אחת הינה ללא הוכחת נזק, כאשר למעשה המחוקק מאפשר לתובע או לתובעת בגין

עובד שהוטרד מינית במקום עבודתו זכאי להתפטר בדין מפוטר ממקום עבודתו בהתאם להוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, ובכפוף לתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין סעיף

מי שהוטרד מינית במקום עבודתו יכול לנקוט בשלושה הליכים שונים כדי להגן על עצמו מפני ההטרדה, ואף לקבל פיצויים בגינה: הליך אזרחי: הגשת תביעה אזרחית

החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 הינו חוק שאוסר על ביצוע הטרדה מינית בכלל, ובמסגרת יחסי עבודה בפרט. החוק מגדיר מהן ההתנהגויות שמהוות הטרדה מינית, קובע