תלונת שווא על הטרדה מינית, מה דבר החוק?

אין ספק שהמודעות לתופעת ההטרדות המיניות הולכת וגוברת בשנים האחרונות בארץ, כמו גם ברחבי העולם, וגם אין ספק שמדובר במגמה שיש לברך עליה ולעודד אותה.

עם זאת, חשוב גם להכיר בעובדה לפיה לא כל התלונות בגין הטרדה מינית הינן תלונות מוצדקות, וכי חלק מהן מהווה תלונות שווא שקריות וכוזבות. מדובר בתלונות שהוגשו כנגד הנילון ללא כל בסיס, ומתוך מניעים פסולים כגון נקמה, סחיטה, רצון לפגוע בשמו הטוב, וכיו"ב. מצד שני, חשוב גם להוסיף ולומר באותה נשימה כי תלונות השווא מהוות חלק מזערי מכלל התלונות שמוגשות בגין הטרדה מינית, בשיעור של אחוזים בודדים בלבד.

נקל להבין כי תלונת שווא על הטרדה מינית עלולה לגרום לנילון לנזקים רבים וקשים, כגון פגיעה בכבודו ובשמו הטוב, פגיעה בפרנסתו, פגיעה במצבו הנפשי, פגיעה במצבו הבריאותי-פיזי, נידוי חברתי, ועוד.

בנסיבות אלו מתעוררות השאלה מה קובע החוק במקרה של תלונת שווא. כלומר, באילו אמצעים ניתן לנקוט כנגד מי שהגיש את תלונת השווא, וכיצד ניתן לפצות את קורבן התלונה על כל הנזקים שנגרמו לו בגינה לפי החוק.

אולם, בעוד החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 מגדיר מהי הטרדה מינית וקובע באופן מפורט למדי כיצד ניתן להתמודד עמה, הוא אינו מטפל גם בסוגיית תלונות השווא.

לפיכך, הדרך כיום לטפל בתלונת שווא הינה באמצעות הגשת תלונה במשטרה בגין ביצוע עבירות פליליות לפי חוק העונשין ו/או באמצעות הגשת תביעת פיצויים אזרחית, וזאת כפי שיוסבר להלן.

הגשת תלונה במשטרה בגין תלונת שווא על הטרדה מינית

מי שנפל קורבן לתלונת שווא על הטרדה מינית, יכול בעצמו להגיש תלונה במשטרה כנגד אותו מתלונן שפגע בו, וזאת בהתאם להוראות חוק העונשין ולנסיבותיו של כל מקרה לגופו.

מהם סעיפי החוק שבגינם ניתן להגיש תלונה במשטרה על תלונת שווא?

חוק העונשין הישראלי כולל מספר סעיפים שונים שעוסקים בנסיבות של תלונת שווא/עדות שווא שקריות וכוזבות, וזאת באופן כללי ולאו דווקא בגין הטרדה מינית:

  • סעיף 243 לחוק העונשין, שכותרתו "ידיעות כוזבות", קובע כי "המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע – מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו."
  • סעיף 240(א) לחוק העונשין, שכותרתו "עדויות סותרות", קובע כי "המוסר הודעות או עדויות, בענין אחד בפני רשויות שונות, והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי הענין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו – מאסר חמש שנים." "רשות" מוגדרת, בין היתר, כשוטר, בית משפט פלילי, בית דין משמעתי, וועדת חקירה (סעיף 240 (ב) לחוק).
  • סעיף 237 לחוק העונשין, שכותרתו "עדות שקר", קובע כי "המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו – מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו – מאסר תשע שנים."

הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה

לאור סעיפי חוק העונשין הנזכרים לעיל, אין חולק כי המחוקק הישראלי מתייחס לכאורה בחומרה רבה לעבירות של מתן תלונות שווא ועדויות שווא.

אולם, בפועל, הפרקליטות ממעטת להגיש כתבי אישום בגין ביצוע עבירות אלו כאשר מדובר בתלונות שהוגשו בגין ביצוע לכאורה של מעשי אלימות ומין.

יתרה מכך: גם במקרים המועטים שבהם היא בכל זאת מגישה כתבי אישום, היא נוטה לבקש עונשים קלים מאד, כגון מאסר על תנאי או עבודות שירות, דבר שאף הוא מצמצם כמובן את ההרתעה בנושא זה.

התנהלות הפרקליטות בעניין זה נובעת בעיקרה מהנחיה 2.5 של פרקליט המדינה לגבי "מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה".

הנחיה 2.5 הינה הנחיה ותיקה, שהוצאה במקור בשנת 1993 ע"י שופטת העליון (בדימוס) דורית בייניש, בעת שהיא כיהנה כפרקליטת המדינה, ועודכנה לראשונה בשנת 2005 ע"י שופטת העליון (בדימוס) עדנה ארבל, בעת שהיא כיהנה בתפקיד זה.

ההנחיה קובעת את "מדיניות פתיחה בחקירה והעמדה לדין בגין חשד למסירת אמרה או עדות כוזבת או סותרת בחקירה או במשפט ובגין סירוב להעיד".

במילים אחרות, ההנחיה עוסקת בשיקולים השונים שיש לשקול בעת קבלת החלטה האם יש לנקוט או לאו בהליכים פליליים (פתיחת חקירה והגשת כתב אישום) כלפי מתלונן שהגיש תלונת שווא, עד שחזר בו מגרסתו, ועד שהעיד עדות שקר.

ההנחיה קובעת את השיקולים הללו באופן כללי, לגבי מי שהגישו תלונות/עדויות שווא בגין כלל העבירות, אולם היא גם קובעת הוראות ספציפיות לגבי מי שהגישו תלונות/עדויות שווא בגין ביצוע עבירות אלימות ומין, בעיקר בתוך המשפחה.

הנוסח המקורי של ההנחיה קבע שיש לנקוט נגדם בהליכים פליליים רק במקרים נדירים ביותר, וזאת בשל הצורך לקחת בחשבון את מצבם הנפשי, ולבחון האם הסתירה בדבריהם נובעת מחששם מהנאשם, או מקיומן של רגשות אשם כלפי הנאשם, ומהעדר כוח נפשי שנדרש כדי להעיד נגדו בבית משפט, ועוד.

אולם, נוסח זה זכה לביקורת רבה בטענה שהוא מעודד הגשת תלונות שווא בגין ביצוע עבירות מין ואלימות. כתוצאה מכך, ביום 21.3.2016 תוקנה ההנחיה באופן שקבע, בין היתר, שניתן לנקוט בהליכים פליליים גם כנגד מי שהגיש תלונת/עדות שווא בגין עבירות אלימות ומין, אולם בכפוף לאישור פרקליט המחוז או משנהו, וזהו גם המצב העדכני נכון להיום (ינואר 2023).

ככל שהמתלונן יועמד למשפט פלילי בגין הגשת תלונת השווא ויורשע בתום משפט זה, ניתן לקבוע בגזר דינו שעליו גם לשלם פיצויים לקורבן התלונה שלו בגין הנזק שנגרם לו בגינה, וזאת לפי סעיף 77 לחוק העונשין.

הגשת תביעה אזרחית בגין תלונת שווא על הטרדה מינית

דרך נוספת לנקיטת הליכים בגין תלונת שווא על הטרדה מינית הינה הגשת תביעה אזרחית על ידי נפגע התלונה כנגד המתלונן, ובמסגרתה לתבוע ממנו לשלם פיצויים בגין כל נזק שנגרמו לקורבן התלונה בגינה.

קיימות מספר עילות חוק שבגינן ניתן להגיש תביעה בגין תלונת שווא על הטרדה מינית, ובראשן עילת איסור לשון הרע, הואיל ואין חולק כי תלונה זו עלולה לפגוע מאד בשמו הטוב של הנילון, לבזותו, ולהשפילו על לא עוול בכפו.

ככל שבית המשפט יקבע שהתלונה שהוגשה כנגד הנילון אכן הינה תלונת שווא, הוא רשאי לפסוק לנילון פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של עד 50,000 ₪, לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

יתרה מכך: אם יוכח שתלונת השווא הוגשה כנגד הנילון בכוונה לפגוע בו, סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק אף יוכפל לסך של עד 100,000 ₪ (נכון לינואר 2023, מדובר בסכומים משוערכים בסך של עד 70,000 ₪ ועד 140,000 ש"ח, בהתאמה).

אולם, אם המתלונן יוכיח שתלונת השווא שלו הוגשה על ידו בתום לב, הוא יהיה זכאי לקבל את הגנת תום הלב שעומדת לו לפי סעיף 15(8) לחוק. סעיף זה מעניק פטור מאחריות למי שפירסם לשון הרע במסגרת "הגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה."

בנוסף לעילת לשון הרע, ניתן להגיש תביעת פיצויים נזיקית כנגד מתלונן השווא לפי עילות הסל הנזיקיות של רשלנות והפרת חובה חקוקה.

עם זאת, לא ניתן להגיש תביעת פיצויים במקרה כזה לפי עוולת הנגישה. סעיף 60 לפקודת הנזיקין אמנם קובע כי נגישה היא פתיחה או המשך של הליכי נפל בזדון וללא סיבה סבירה, אולם הוא גם קובע שלא ניתן להגיש תביעה בגין נגישה כנגד אדם "רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים."

התייעצו עמנו

משרדנו מספק מעטפת משפטית מלאה בטיפול וייצוג הטרדות מיניות בעבודה, וכן עוסק במניעה והדרכה באמצעות סדנה מקיפה ובהתאמה אישית לצרכי הארגון ואופי פעילותו.

בכל שאלה והתייעצות, ניתן ליצור עמנו קשר טלפוני או להשאיר פניה באתר.

שתפו ב:

/ 5.

אתם לא לבד!
צרו קשר עוד היום
טיפול וייצוג בהטרדות מיניות בעבודה

משרד עורכי הדין הלפגוט אדרי ושות’, הינו משרד בוטיק המתמחה בליווי, טיפול וייצוג בתיקים מורכבים של הטרדה מינית במקום העבודה. המשרד הוקם על מנת ליצור סביבה נעימה, בטוחה ומקצועית בסביבת העבודה. אתם לא לבד! הצוות שלנו מיומן בטיפול במקרים של הטרדה מינית בצורה רגישה אך יעילה. אנו עוסקים בחינוך באמצעות הרצאות, ייצוג נפגעי הטרדה מינית בערכאות משפטיות וליווי כולל ותומך.

דילוג לתוכן